פסק-דין בתיק ב"ל 32737-03-10

1.      התובע, יליד 1963, הוא אב חד הורי לשני ילדים קטנים. ביום 17.4.08 הגיש התובע תביעה להבטחת הכנסה (נת/1) וזו התקבלה והנתבע החל לשלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה מדי חודש. ביום 10.6.09 הודיע הנתבע לתובע כי נשללה זכאותו למן חודש 8/2008 בשל שימוש ברכב (נספח לתע"צ). כעולה מהתע"צ, טענת התובע מחודש 7/09 לפיה נדרש הוא לרכב בשל צרכים רפואיים נדחתה על ידי רופא המוסד (נספח לתע"צ). ביום 4.8.09 שב התובע והגיש תביעה להבטחת הכנסה (נת/3). תביעתו זו התקבלה אף היא ושוב החל הנתבע לשלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה. בחודש 12/2009 נשללה הזכאות למן יום 1.11.09 בשל שמוש ברכב ומשלא הוכחו צרכים רפואיים. כתוצאה מהחלטות הנתבע כאמור נוצר לתובע חוב בגין קצבאות ששולמו בהעדר זכאות. פנייתו של התובע לביטול החוב נדחתה בחודש 1/2010 מאחר שהתובע אינו מוכן להפסיק ולהשתמש ברכב ומחמת מסירת מידע מטעה.

2.      ביום 21.3.10 הוגשה התובענה שלפנינו , אשר הוגשה במקור לבית משפט השלום בכפר סבא והועברה לבית דין זה בהחלטה מיום 2.11.11. בתובענה מבקש התובע לבטל את החלטות פקיד התביעות מחודש יוני 2009 ומחודש דצמבר 2009. ביום 30.11.11 נשמעו העדויות: התובע, הגב' אביבה סנדרוסי - מכרה של התובע המסייעת לו, ושני חוקרי הנתבע: מר יצחק נטף ומר יעקב שגב.

3.      לאחר ששקלנו את הראיות שבפנינו, אנו סבורים כי דין התביעה להדחות, ואלה טעמינו בתמצית:

         א.         אין חולק כי התובע סובל ממצוקה כלכלית וגידול שני ילדיו הקטנים ראוי להערכה. יחד עם זאת, המצוקה לבדה אין בה כדי להכריע את זכאות התובע להבטחת הכנסה. בענין זה מוגבל בית הדין (והנתבע) בגדריו של החוק.

         ב.         לפי חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א - 1981, שימוש קבוע ברכב שולל ככלל את הזכאות להבטחת ההכנסה, אלא בנסיבות מסויימות אליהן נדרש בהמשך. מן הראיות שבפנינו, עולה תמונה ברורה לפיה התובע עושה שימוש קבוע ברכב (פיאט ברבה בנפח 1370 סמ"ק משנת ייצור 1996, להלן - הרכב).

וכך העיד התובע בחקירתו בפני חוקר הנתבע ביום 16.3.09 (נת/2):

"הרכב ... שייך לחבר שהכיר אותי גם מחסידי ברסלב והוא עוזר לי ונתן לי להשתמש ברכב שלו. אני משתמש ברכב הזה לקחת ולהביא את הילדים בגנים שלהם, בגן "אמונה" ברחב ג'ון קנדי בראש העין והבת בגן "תמיר" ברחוב רש"י 130 בראש העין. חוץ מזה אני משתמש ברכב בשביל לקחת אותם לקופת חולים "מאוחדת" ב"אפק.

הביטוח גם רשום על שם בעל הרכב מגידש ברק כמו שאתה רואה, הוא גר במושב אלישמע. הוא יודע את המצב שלי ושאני נזקק לרכב ולא יכול להיות דקה בלי הרכב, אז הוא משאיר לי את הרכב כל הזמן, אני גם לוקח אותם לצהרון, ולחונכת של הילדה בבנין של ביטוח לאומי בראש העין, קוראים לה לימור".

.....

הפיאט נמצאת אצלי משהו כמו 8-10 חודשים בערך פלוס מינוס, אני לא זוכר במדוייק.

........ את האמת אני אגיד לך אני משלם ההוצאות של הרכב, אני לא יכול לבקש ממנו, מבעל הרכב, שישלם אז אני משלם את הביטוח ואת הרישיון. זה שנתי, אתה מבין? אם אני אתן לו גם לשלם את זה אז מה נשאר. לבעל הרכב יש רכב נוסף משלו. זה בן אדם שאין כמוהו בעולם, בודדים יכולים לתת את הרכב לחבר בשביל לעשות חסד." (עמ' 1 ש' 20 עד עמ' 2 ש' 38)

וכך העידה הגב' סנדרוסי ביום 16.3.09 בפני חוקר הנתבע (נת/5): "לצ'רלי יש את הרכב שהוא משתמש בו באופן קבוע, שהחבר נתן לו להשתמש בו בשביל הילדים וזה" (עמ' 1 ש' 21 - 22).

הדברים מדברים בעד עצמם ודי בהם כדי לדחות את התביעה של התובע ככל שהיא מופנת להחלטת פקיד התביעות מחודש יוני 2009.

          ג.          המצב אינו שונה באשר לתביעה ככל שהיא מתייחסת להחלטת פקיד התביעות מחודש דצמבר 2009. בחקירתו מיום 15.11.09 בפני חוקר הנתבע (נת/4) טען שהחבר הנ"ל מהישיבה נתן לו את הרכב כחסד "ליום יומיים לצורך האישי עד שאני מרגיש טוב" (עמ' 1 ש' 3 - 4). בהמשך הסביר שעשה שימוש ברכב מיום רביעי בערב ועד וכולל יום ראשון (לא שבת). לטענתו הרכב חונה "מדי פעם" ליד ביתו בראש העין והחבר שמתגורר במושב אלישמע לוקח את הרכב "מתי שנראה לו" (עמ' 2 ש' 5). בהמשך טען כי "מתי שאני רוצה להשתמש ברכב בגלל מצב בריאותי הוא מביא לי את הרכב ליד הבית או אני נוסע אליו עם חבר ומביא את הרכב אלי הביתה .." (עמ' 2 ש' 10 - 12). תוסיף לעדותו את האמור בדו"ח הפעולה נת/8 לגבי השמוש ברכב ביום 17.11.09 והאמור בדו"ח הפעולה נת/7 לגבי השמוש ברכב ביום 12.11.09, ותגיע למסקנה שבדין קבע הנתבע כי התובע עושה שימוש קבוע ברכב לפחות למן חודש 11/09. ואם נותר ספק בלב מאן דהוא בא התובע והעיד בפנינו כי אין לו ברירה כיוון שאין לו כיצד לנייד את ילדיו הקטנים למוסדות החינוך באלעד ולצהרון בראש העין שרחוק מהבית וכן לצורך גידול הילדים (קופ"ח וכד') הוא זקוק לרכב.

         ד.         התובע טען לזכאות חרף השמוש ברכב לפי החלופה של הזקקות לטיפול רפואי, זאת נוכח מצבו הבריאותי. לתמיכה בטענתו צרף התובע מסמך מאת ד"ר יאסין מוסטפא (ת/1) ולפיו התובע סובל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגליים, קושי בעמידה, הליכה וכיפופים. התובע אף ביקש למנות מומחה מטעם בית הדין לשם בחינת הצרכים הרפואיים. דין טענתו ובקשותיו של התובע בענין זה  להדחות. לפי תקנה 10א' לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב - 1982, שימוש ברכב לא ישלול זכאות להבטחת הכנסה אם יוגש אישור רפואי המעיד כי התובע (או בן משפחתו) "זקוקים לרכב לצורך קבלת טיפול רפואי במתקן רפואי בהתאם לתכנית טיפול רפואי" וכי תכנית טיפול זו זו "נקבעה מראש או שש פעמים בחודש לפחות בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים". תכנית כאמור לא הוצגה, ודי בכך כדי לדחות את הטענה, ואין כל צורך למנות מומחה מטעם בית הדין כדי לבודקה.

4.      סוף דבר, דין התביעה להדחות. בשים לב למדיניות בית הדין, אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, טו כסלו תשע"ב, 11 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.